תחנה ראשונה בדרך לויאטנם:

הגענו לשדה התעופה ועברנו את הבידוק הביטחוני ממש מהר, בסביבות החצי שעה, לאחר מכם נכנסנו לדיוטי פרי ואמרתי שלום לחברה שטסה למקום אחר.

הגעתי ישר מהעבודה אל נתב״ג אז אכלנו בדיוטי פרי מקדונלדס עם הכסף שנשאר לי מהסיבוס, הכסף הספיק לארוחת ילדים, ואמא שלי קנתה לה גלידת פיצוץ כמובן, הגיע עם הארוחת ילדים גם פליימוביל של זאב, קראנו לו ״מיקי״, יותר נכון ליהי אחותי נתנה לו את השם בשיחה טלפונית.

בטיסה מישראל אל אתונה ישבנו במושבים האחרונים במטוס, הטעות הכי גדולה שלנו! הדיילות התחילו להוציא את האוכל מהמגירות, סנדוויצ׳ים, ובכל פתיחת מגירה כל החלק האחורי של המטוס. התמלא בריח צחנה אמא שלי לא יכלה לספוג את הריח אז היא הלכה לעשות טיול במטוס, אני סבלתי בשקט. ולא רק שהיה מסריח גם היה קר, שילוב נוראי, אז ביקשנו מהדיילת שתביא לנו שמיכות והלכנו לישון, כשקמנו כבר היינו ביון, לקחנו את השמיכות איתנו כדי שיהיה לנו במה להתכסות ברכבות הלילה שניקח בהמשך בויאטנם.

נחתנו ביון בסביבות השעה 21:00 והגענו לדירה יפה מאוד וחמודה עם אנשים מאוד נחמדים שאירחו אותנו והלכנו לישון, היינו מותשות מהטיסה וניסנו להתגבר על הריח הנורא שהיה במטוס.

Sep 26 2024

קמנו בבוקר לקראת השעה 8:30 התארגנו, כל אחת התעוררה בקצב שלה והלכנו לבית קפה קטן וחמוד במרחק של 10 דקות מהדירה, שתינו קפה (לא היה טעים) וקנינו מאפה ועוגיות לטיסה, הסתובבנו קצת בכפר שישנו בו, הוא היה רגיל כמו בארץ, לא משהו מיוחד.

לאחר מכן חזרנו לדירה ארזנו את החפצים והזמנו מונית לשדה תעופה, אכלנו קצת סנדוויצ׳ים ושמענו המון עברית בשדה ולאחר מכן עלינו לטיסה לדובאי, טיסה עם הרבה ערבים.

כשהגענו למקום הרבה אנשים התחילו להסתכל עלינו (הייתי עם גופייה) זה גרם לאי נוחות קלה, ניסינו שלא לדבר עברית בכלל אבל כמו תמיד ישראלים מזהים ישראלים והתחילו לדבר איתנו בזמן שמאחורינו עמדו שחים ובנות רעולות פנים, אחת מהן הייתה עם מסיכת זהב מאוד מוזרה לקורונה, הם הסתכלו עלינו במבטים עוינים ממש אז שתקנו ועלינו לטיסה לבנגקוק, התיישבנו ליד ערבי ולפנינו ישב הודי שלפני הטיסה הוא התיידד עם אמא שלי התסכלנו על החלון בזמן ההמראה בשמחה שאנחנו יוצאות מהמדינה הזו והלכנו לישון בשביל לצבור כוחות למחר.

היום השלישי

התעוררנו במטוס, אכלנו ארוחת בוקר שכללה חביתה, נקניקיות, תפוחי אדמה, לחם וחמאה, הארוחה הייתה נחמדה ממש. צפינו בזריחה מהמטוס, היא הייתה בצבעי ורוד רגע מאוד מיוחד, נחתנו בבנגקוק שבתאילנד, אמא שלי הלכה לעשות מסאז׳ ואני נרדמתי על ספה באמצע השדה תעופה.

לאחר מכן הגענו לצ׳ק אין של הטיסה בזמן ההמתנה הודיעו לנו שמחליפם לנו מלון כי היה בחדר שהזמנו הצפה ושאמא של חברה טובה של אמא שלי נפטרה וכשהגיע התור שלנו (אחרי שעה המתנה) אומרים לנו שהויזה של אמא שלי לא טובה ושהיא לא יכולה להיכנס איתה לויאטנם (הייתה חסרה אות אחת, טעות בהדפסה של החברה) לא נתנו לנו להיכנס ואמרו לנו שיש לנו יומיים להשיג ויזה שלקח לנו 7 ימים להשיג ולשלם עליה מחדש ובזמן הזה להישאר בבנגקוק ושאם לא תתקבל הויזה אחרי יומיים נצטרך לשלם מחדש על כרטיס טיסה במחיר יקר יותר.

אמא שלי דיברה עם מישהו שהיא הכירה בקבוצה בוואצפ של ישראלים שמטיילים בויאטנם והוא עזר לנו להשיג לה ויזה חדשה, הוא הביא לה ויזה תוך ארבעים דקות, חזרנו לתור של הצ׳ק אין.. שוב.. וחזרנו לאותו הפקיד הוא אישר לנו את הויזה, הוא אמר שהיא תקינה ונרגענו, ואז הוא בדק לנו את הטרולי והוא אמר שאנחנו לא יכולות להכניס אותם למטוס כי הם כבדים מידי (עבר בקילו את ההחרגה) וטען שאנחנו צריכות לשלם עוד כסף בשביל להכניס אותם לבטן של המטוס. לאחר וויכוחים הסכמנו והצענו לשלם עם האשראי והוא אמר שהם לא מקבלים אשראי (איזו חברת תעופה לא מקבלת אשראי??) והם גם לא קיבלו דולרים אז באפס זמן שהיה לנו להספיק לטיסה הימרנו והוצאנו כסף מהמכונה (עלה הון רק ההמרה) הבאנו להם את הכסף ורצנו לגייט ותוך כדי גילינו שאנחנו אמורות לעלות גם על רכבת שתיקח אותנו אל הגייט עצמו ובמזל הצלחנו להספיק אליה בשנייה האחרונה, לא אשקר הרכבת הייתה נראת כאילו היא נלקחה מסרט עתידי, הרכבת הגיעה לתחנה תוך כמה דקות בודדות והמשכנו לרוץ אל הגייט ובזמן שרצנו הרגשתי שהשרירי רגליים שלי מתכווצים והמשכתי לרוץ למרות הכאב על מנת להספיק להגיע למטוס.

כשהגענו אל הגייט גילינו שהטיסה התעכבה בחצי שעה, אז ניצלנו את הזמן לנוח ולהסדיר נשימה, את כל הריצה הזו עשינו בזמן שהרגשנו את הבטן שלנו מקרקרת מרוב שהיא רעבה, תכננו לאכול בדיוטי פרי אבל בגלל כל הסיבוך לא היה זמן. מה שחשוב זה שבסוף אנחנו הספקנו לעלות על הטיסה, ישנו כל הדרך.

כשהגענו לויאטנם לא בדקו לנו את הויזה בסוף, מה שאומר שסתם שילמנו על ויזה חדשה ובנוסף ראינו אנשים שהעלו טרולי כמו שלנו למטוס אחרי שהכריחחו אותנו לשלוח את הטרולים לבטן של המטוס בתשלום.

בשדה תעופה אכלנו בגט עם בשר, הארוחה הראשונה שלנו בויאטנם! ולאחר מכן לקחנו מונית למלון שנמצא במרכז האנוי שמשקיף לאגם יפה, כשהגענו למלון בירכו אותנו עם תה וקרקרים, מאוד נחמד וטעים. החדר מאוד חמוד ויפה וכמו שציינתי עם נוף מהמם לאגם ולשווקים שבעיר, כמו ישראליות מצויות אמרנו שיש לנו יום הולדת ואירגנו לנו מיטה עם ורדים מפוזרים עם הכיתוב "HPBD" עם עיצוב מגבות מאוד חמוד.

התקלחנו, התלבשנו ויצאנו אל הרחוב הסואן שנמצא מתחת לבית המלון, הרבה אנשים, מוזיקה, הופעות רחוב, אופנועים בכל פינה ומלא מסעדות , התיישבנו במסעדה חמודה והזמנו מרק עוף ואטריות, היה נחמד ממש קצת חסר טעם, לאחר מכן המשכנו לטייל בכל חצי מור עוצר אותך מלצר בשביל שתיכנס אליו למסעדה, בכל מקום תלויות מנורות מהממות ומיוחדות מאוד, עצרנו וקנינו לנו אננס ואכלנו אותו בזמן שראינו הופעת רחוב של זמרת מוכשרת מאוד ולאחר מכן הלכנו לחדר לישון.

היום הרביעי

התעוררנו בסביבות השעה תשע בבוקר, פתחנו את הוילונות וראינו נוף עוצר נשימה של האגם שמול החדר שלנו, דרך טובה לפתוח את הבוקר. לאחר מכן התארגנו והלכנו לארוחת בוקר במלון, ארוחה אמריקאית ויאטנמית מאוד טעימה, אוכל מכל הסוגים, כמובן שלא יכולתי להתאפק ולקחתי הכול מהכול כמו תמיד... הארוחה שלי כללה ספרינג רול, סושי מטוגן, פראנצ׳ טוסט, עוף ונודלס, אורז ויאטנמי ועוד, גם בחדר אוכל היה נוף לאגם היפה, אין כמו לאכול עם נוף.

לאחר מכן הלכנו להליכה באגם שנמצא מול המלון שלנו, הלכנו עם המצלמות וצילמנו תמונות ממש יפות, נכנסנו למקדש, ראינו סנאים ממש חמודים שמה, מנחות לפסל (מלא חטיפים), גשר מרהיב ועוד.. המשכנו ללכת מסביב לאגם ופגשנו ילד ששיחק עם מקל במים, הוא יצר גלים ורצה שאני אשחק איתו גם, התחרנו (הוא ניצח אני לא יודעת לרוץ) והוא היה מאוד חמוד, קראו לו ״בל״, לאחר מכן המשכנו קנינו תה קר מאוד טעים ברחוב, ושיחקנו משחקי קופסה עם הויאטנמים (השלמתי 10 שלבים בזמן שאמא עשתה שלב אחד) והמשכנו ללכת אל הרכבת המפורסמת בהאנוי, מקום יפה, צבעוני, מיוחד עם מלא מסעדות ומנורות יפות, כשהרכבת הגיעה כל האנשים נכנסו למסעדות, הזיזו את כל הכיסאות והשולחנות מפסי הרכבת וצפו ברכבת הארוכה להפליא עוברת, צילמנו כמה תמונות עם הכובע המקומי שקנינו ואכלנו ספרינג רול מאוד טעימים.

לאחר מכן חזרו למלון וקנינו אוניגרי (בשקל!!) והמשכנו לחדר למנוחה של כמה שעות עד הערב וצעדנו לחפש מסעדה, הגענו לאזור שהיה בו אירוע של מכוניות, אני חושבת שזאתי הייתה הגרלה על מכונית חשמלית של טויוטה.. היו הרבה אנשים באזור, זה היה ליד האגם, התיישבנו שם במסעדה שמשקיפה על כל האזור והזמנו ראמן ועוף מתוק, היה מאוד טעים, בא והתיישב לידינו ילד חמוד שרצה שאני אסתכל דרך המשקפת שלו על האנשים ועל האגם למטה והוא שיחק איתי, ילד קוריאני מאוד חמוד, חלקנו איתו את האוכל שלנו. כשסיימנו לאכול הלכנו לטייל בין חנויות, קנינו מחזיק מפתחות חמוד בצורת מצלמה ותיק חדש למצלמה שלי (תיק מקורי של Nikon) וניקו לי בחנות את המצלמה בחינם, ואז הלכנו לאזור של בירות והתיישבנו שמה בבר, הזמנו בירות וטעמנו בפעם הראשונה דאמפלימג, מאכל מקומי מאוד טעים, ובנוסף הזמנו ספרינג רול מטוגן, למדנו להשתמש בצ׳ופסטיקס ממש מהר, פעם ראשונה אחרי שמלא אנשים ניסו ללמד אותי ללא הצלחה.

וחזרנו למלון לנוח לקראת מחר.

קמנו ליום האחרון בהאנוי, הלכנו לאכול בחדר אוכל, אכלנו סושי, ספרינג רול, פראנצ׳ טוסט, פחזניות ועוד.. אמא הכינה לה קפה שחור שהיא הביאה מהבית ואכלה איתו פחזניה. לאחר מכן ארגנו את התיקים לקראת העזיבה לסאפה, תיק קטן ליומיים הליכה ותיק גדול עם כל השאר וגם תיקים למצלמות.

לאחר סידור התיקים ירדנו לרחוב הסתובבנו וקנינו לנו בגדים חדשים לקראת המשך הטיול, חולצות, מכנסיים וכובע, אחרי הקניות הלכנו לסוכנת שלנו ״רוזה״ שעזרה לנו לארגן את המשך הטיול והורדנו לה במחיר.

בהמשך היום הלכנו לאגם ופגשנו את המדריך שלנו שעשה לנו סיור בעיר עם קבוצת אנשים מכל העולם, היו גם שתי ישראליות מאוד חמודות, עשינו סיור, המדריך חפר על דברים לא רלוונטיים כצפוי, ראינו שווקים, חיות מתות, תולעים, שוק תבלינים, שוק בגדים... עצרנו בסופר וכשיצאנו נהיה גשם, המשכנו את הסיור, עצרנו ליד גשר יפה שעוברת בו הרכבת המפורסמת, המדריך חפר, דיבר מלא ובזמן הזה צילמתי תמונות מהטלפון של הגשר ומישהי צילמה כמוני, כל תמונה שעשיתי היא עשתה גם, חמודה. אחרי הסיור המשכנו אמא ואני למסעדה קטנה, אכלנו קטן (גוועתי מרעב כל הסיור), חזרנו למלון והתקלחנו בספא, מקלחת סבירה, עלינו וישבנו בבר של המלון נישנשנו עוד קצת וחיכינו לאוטובוס לילה שיקח אותנו.

בשעה עשר וחצי בלילה הגיעה מונית למלון שלקחה אותנו לאוטובוס לילה, במונית הכרהו זוג ישראלים חמודים, החלפנו חוויות, גם אותם רימו בשדה תעופה כמו שרימו אותנו עם הויזה..

כשהגענו לאוטובוס הורדנו נעליים ונכנסנו, לכל אחד יש ״קפסולה״ משלו שבו הוא ישן, זה מאוד חמוד, הבאנו ציפיות שישנו עליהן, שמיכה שלקחנו מהמטוס של אלעל, סוגרים את הוילון ויש לך חדר משלך. השינה הייתה סבירה, בשביל להירדם דמיינתי שאני על מיטת מסאג׳, אחלה שיטה. כשהגענו לסאפה הורידו אותנו במהירות בבית הארחה או שזאתי תחנת דלק כלשהי.