האמת שלא תיכננתי לפתוח את היומן עד שאני אהיה על המטוס, בדרך ליבשת שאני לא מכירה, להגשים חלום. תמיד רציתי לעשות משהו בסגנון הזה, הערצתי אנשים שעצרו במובן מסויים את החיים שלהם נטו כדי לתת בלי שום ציפיה לקבל. אני עכשיו נמצאת במקום שיש לי את ההזדמנות והזכות לעשות את זה ובכל זאת ערב יום הזיכרון לחללי צהל ואני יושבת ובוכה ולא בגלל היום החשוב הזה שכל שנה שובר אותי אלא מסיבות אחרות. כאילי אין בי כרגע מקום רגשי להכיל עוד משהו,האמת שזה נשמע קצת כמו תירוץ וכנראה שזה הדרך שלי להרגיש טוב עם עצמי אבל עצם זה שאני לא מסוגלת לשים בצד את הרגשות שלי והחששות בעצם אומר שאני לא באמת בן אדם חזק.

לכל האנשים שאיבדנו בשביל המדינה הזו מגיע גם 364 ימים בשנה שיוקדשו עבורם. ואני לראשונה בחיים שלי חוטאת בזה באופן מודע.. אפילו לא מנסה כי ישר שאני רואה או קוראת משהו המחשבות שלי ישר נודדות למילים שאמא אמרה שהיא מתאמצת בכל כוחה להפעיל את כל הסיבות ולגרום לי לא לטוס. אני מבינה אותה, היא באמת באמת דואגת לי ״אין לי 2 עדן״ אני שומעת את המשפט הזה מגיל 5 בערך שהייתי נפצעת כל יום מחדש וגם עכשיו אחרי 23 שנים שאני יוצאת לרוץ בלילה אבוש נשאר ער ומחכה שאני אחזור בדיוק מאותה סיבה. ואני אוהבת אותם בכל ליבי על זה, אני מעריכה אותם וככה אני אהיה בדיוק שאני אהיה גדולה.

אמנם האהבה חונקת , ואו ואו כמה היא חונקת לפעמים אני חושבת לעצמי שאיך אפשר לדבר ככה רק כדי לא לגרום לבת שלך ללכת לעשות את מה שהיא רוצה אבל בסופו של דבר אני מבינה. פשוט לא מצליחה לא ליחס לזה חשיבות ..

עדייי יש בי תקווה קטנה שביום של הטיסה היא תתקשר או תשלח הודעה של אני אוהבת אותך ואיתך ותבטיחו לי שתשמרי כל עצמך ואני באמת אשמור כי יש לי יותר מידי מה לאבד כאן ואני מודעת לכל השורשים שאני משאירה כאן.אבל בסוף אני עושה את בהסתכלות שהיא יותר רחבה , יותר כמו פרק בספר מאשר איך שאימוש רואה את זה , אני רואה את זה בתור הזדמנות לעשות , עשייה יוצאת דופן \240חוצת גבולות ויבשות מתוך אמונה שככה זה צריך להיות.ילד שנולד בגאנה לא נגזר כליו לא לדעת לקרוא או לדבר כי הנק מוצא שלו היא מינוס 800 וזה בכלל לא בא ממקום של התייפייפות אלא יותר שוויון כי לכולם מגיע לא משנה אם אתה יהודי וגר בישראל או בקצה השני של העולם ואתה גר במקום שהלחות בו יותר גבור מהלחות שיש בגיהנום.

האמת שבדיוק סיימנו שיחה

שיחה היא קןראת לזה, יותר בכיוון של צעקות ואמירות נוראיות כדי להגיד לי שהיא פשוט נטרפת מדאגה ומשגע אותי שאני לא מצליחה להפריד בין מה שהיא אומרת סתם כדי לגרום לא להשאר לבין מה שהיא באמת מתכוונת , היא באמת חושבת שהמערכת יחסים שלי שהיא הדבר הכי יקר לי בחיים לא תחזיק ? איך היא יכולה לחשוב ככה ? היא בחיים לא ראתה אותי כמו שאני היום.מאושרת כזאת. סתם מהפשטות של הביחד.

היא באמת חושבת שאני זורקת את החיים שלי לפח? שאני לא ארגיש טוב ואמות שם? באמת באמת ? לא מצליחה להפריד בין הדברים ולסדר את זה בתבניות שאני יודעת להבין ולהתכוונן בהתאם אליהם..

אולי עם הזמן או שאולי זה גם לא יקרה בכלל היא תבין שהיא טעתה כמו עם שביל ישראל, כמו עם לשרת ביחידה שהייתי בה ולהיות לוחמת ולסכן את החיים שלי בכל פעילות, וכמו עם הרבה דברים אחרים שגרמו לה לעיוותי תפיסה וגרמו לה לחשוב שהדרך שלה היא הנכונה ואין דרך אחרת.

האמת שלקרוא לזה עיוותי תפיסה זה קצת הארדקור אם צריך להודות באמת , אנחני מגיעים מאותו עולם ערכי, אותו עולם ערכי שגרם לי מלכתחילה לדמיין את עצמי ולחלום על ההזדמנות הזו אז אני מניחה שזה פשוט דאגה שמסנוורת אותה ...

היא תהיה בסדר ויעבור לה השאלה היא איך אני אהיה שם ברגע שהדבר היחיד שארצה אחרי יום ארוך זה לשמוע את אימוש קצת חופרת על היום הארוך והמתיש שהיה לה ופשוט להרגיש כאילו

שופ דבר לא באמת השתנה-רק המיקום של האייפון.

החודש הכי קשה בחיים שלי.

דווקא עכשיו.. בשחרור מהצבא ויציאה לעולם האמיתי

דווקא עכשיו .. רגע לפני שאני טסה להגשים חלום ולראות עולם ותרבות

דווקא עכשיו הכל פשוט .. קורס

לפעמים אני צוחקת על כל הדרמה בחיים שלי אבל באמת שפשוט הייתי רוצה להיות רגילה. כן כן אני הייתי רוצה להיות רגילה. כמו כולם כזה. צבא-טיול גדול -לימודים- דירת שותפים בעיר הגדולה-בלי אחריות ומחויבות לאף אחד חוץ מעצמך.

בלי להפוך את הסדר של העולם.בלי חלומות מטורפים. בלי שיגעון גדלות.

אני אפילו לא זוכרת מתי הכל התחיל להשתבש אבל זה בהחלט קרה בפתאום. בום.מפץ גדול.

כמו עינוי סיני כזה של טיפות שמטפטפות שמנסה לשבור אותי

זה התחיל בסיפור עם רון שפירק אותי לחלוטין והמשיך לבלאגן עם אימוש שעדיין ליטרלי בא לי בחלומות, האשפוז של נאלה, הבלאגן עם הצבא, עם ההורים של שחר ..

כאילו כל תשתית בחיים שלי פשוט ביום בהיר אחד קרסה. אני לא מאמינה שזה מעין הרע אני חושבת שזה באמת שיעור שאני צריכה ללמוד ולהתחזק אבל

בחייאת למה ככ חזק ? הייתי לומדת את הלקח גם אם הכל היה בווליום יותר נמוך. מבטיחה.

לא תיכננתי להתחיל ככה את השלב הזה בחיים, אבל מכאן-אני בטוחה שאין יותר לאן לרדת ...

ועכשיו הגיע השלב לקום להסתכל על הים לנשום עמוק ולהבין שיש דברים שאין לי עליהם שליטה וזה בסדר ושהחיים הם לא פשוטים גם לילדה שגידלו בצמר גפן וכבר ממש ממש לא ילדה

זכיתי

זכיתי במשפחה הכי מדהימה , בבן זוג הכי מטורף ובחברות הכי טובות שקיימות ביקום.

האמת שאפילו לא האמנתי עד הסוף לעצמי שהלכתי על זה, פאקינג אפריקה. פאקינג שנה ! והנה אני כאן במטוס מוצפת ברגשות ואחרי חבילה שלמה של טישו מלקרוא מכתבים מהאנשים שאני הכי אוהבת בעולם

האנשים שאני הכי הכי אוהבת בעולם

אני כלכך אתגעגע לכולם, בחיים לא הייתי בלי מעטפת ששמרה עלי מהרע שבעולם והנה עכשיו ממש רגע אחרי שהשתחררתי אני כאן-בדרך ליבשת אחרת, תרבות אחרת, שפה ואנשים אחרים שאני לא מכירה ואין אף אחד שישמור עלי מהרע שבעולם! ואני באמת לא מפחדת יותר אני באה לכבוש את העולם ! את העולם שלי בעיקר.. מודעת לסיכונים, לכל מה שנשאר ומחכה לי בארץ ובכל זאת הולכת על כל הקופה !!!!!!

אני מתרגשת בטירוף, ברמה שהגוף קצת לא מבין מה קורה , למען האמת מה בכלל קורה כאן ?? מתי יפול לי האסימון ?? זהו עזבתי. אני לבדי בעולם הגדול. ואני הכי חזקה. ולא מפחדת מכלום.

וגם אם יקרה משהו- עוד חוויה לרשימת הדברים ההזויים שקורים רק לעדן כתב.

מופתעים שעליתי על המטוס הנכון ? גם אנחנו ! אבל כיף לי שלפחות את הפרק הראשון בהרפתקאה הזו אני מתחילה בטוב, באושר, בהודיה והכרת תודה ענקית על ההזדמנות.. שזה די מפתיע ! ציפיתי שאני ארגיש אחרת במטוס, הייתי בטוחה שאני אתפרק ויהיה לי לחץ ומועקה והאמת שההפך הוא הנכון אני מרגישה חופשיה וטוב לי! אין לי סיבה לבכות כי הדברים שחשובים לי יותר מכל לא נעלמים לשום מקום, רק עוברים לשיחת וידאו ..

והאנשים שחשוב לי יותר מכל אתם שואלים מה איתם ? הם גאים בי. מלאים בגאווה בי. עכשיו אחרי שקראתי את מה שהם כתבו לי אני מבינה כמה.כולם דיברו שם בברכות שלהם על מישהי שנשמעת די מטורפת, לא נשמע כמו מישהי שאני בכלל מכירה. הם מלאים בגאווה בי, לא על העשייה שאני יעשה אלא על האומץ להגשים את עצמי ואת החלומות שלי .. ולי רק נותר להאחז בזה, בהם.

על כך שהם מאפשרים לי את הכוח לקום ולהגשים את עצמי .. \240למרות הכל, אמא שלי כועסת על עצמה על זה שהיא חינכה אותי להיות בחורה חזקה ועצמאית ששום דבר לא יעצור אותה, היא קיוותה ממש ממש שאני אתחרט וניסתה לשחד אותי בכל דרך אפשרית ובסוף ? יצאתי בדיוק כמו שהיא רצתה. וזה בדיוק מה שאני עושה. אבל הפעם באמת בצורה מחושבת ריאלית ולא מהרגש אני יעשה את מה שהיא ביקשה ממני

אני אשמור על עצמי , לא אקח סיכונים מיותרים במסע וההרפתקה הזו בשבילם. בשביל שיוכלו לישון בלילה ויסמכו עלי ושעוד שנה אני אחזור לארץ והכל יהיה בדיוק כמו לפני שהלכתי!

איזה קטע זה להסתכל מהחלון של המטוס על היבשות והאורות ולהרגיש כלכך עוצמתיים חזקים וגדולים ! כרגע אני באמת מרגישה בלתי מנוצחת- כמו גיבורה בסרט ברגע השיא שיש מוזיקה דרמטית ברקע, אז ממש ככה. רק שבמקום מוזיקה דרמטית יש ילדה בוכה, מישהו נוחר ואני מנסה למצוא את התנוחה הכי טובה שאני אוכל להרדם בה

להרדם באמת ! לישון ממש! אני יכריח את עצמי במסע הזה לשים במקום הראשון אותי. את השעות שינה שלי. את הדברים שעושים לי טוב.

השעה 8 וחצי, רישמית התחלתי את היום הראשון בהרפתקאה.

בדיוק עולה לטיסה מאתיופיה לגאנה ולאט לאט אני מתחילה לעכל, ישבתי עכשיו בקונקשן ופגשתי כמה ישראלים אחד מהם הביא לי את המכתב שלירון כתבה לי שנפל לי בבידוק \240שהוא צלם ויהיה קבוצה והוא ממש הופתע לשמוע שאני טסה לגאנה, לא הבנתי למה ? \240השני שפגשתי היה בחור מקסים שהזמין אותי להתארח אצלהם באקרה, בת 30 נושי פלוס שלוש שעושה רילוקיישן עם משפחתו וגם הוא היה מופתע ששמע שאני טסה לגאנה

אז שאלתי אותו למה אנשים מופתעים, והוא אמר לי שגאנה לא יעד אטרקטיבי בשביל צעירים ישראלים ושאל מה איבדתי שם, הסברתי לו והוא התרשם אבל אני לגמרי כבר זיהיתי כאן דפוס. אנשים לא טסים לטייל בגאנה. חבל לא ?

זה קטע שכם בקצה השני של העולם ברגע שתראה ישראלי פשוט תדבר עברית ותרגיש בטוח. שירדנו מהמטוס הייתי צמאה למוות עד רמת לשתות מהשירותים והכל הכל היה סגור- החלטתי לא לעשות שטויות כי הבטחתי לכולם שאני אשמור על עצמי ופשוט ישבתי בשדה, לבד, בעיקר הסתכלתי על הזריחה וחיכיתי שיפתחו את החנויות... שעתיים אחכ פתחו קניתי מים וחזרתי לעצמי. הרגשתי חוזר אונים ולבד ועם כל החולי והכאבי גרון ממש ממש \240ממש הייתי צריכה מים אבל בסוף חיכיתי והתאפקתי ולאט לאט ההרגשה הרעה הזאת של הלבד והחוסר אונים התפוגגה.